חילצנו איזה פקק

אני יוצרת פוסט. פשוט כותבת. אני עצמי. על יועצת ארגונית שרואה מבפנים ורואה מבחוץ. ככה זה עובד: נכנסים הכי עמוק שאפשר עושים זום אווט. יוצאים רגע מהסיטואציה ומתבוננים קצת מבחוץ. ככה זה קרה כשנפגשתי עם צוות לפגישה של הגדרת ייחודיות - מי הם. פגישה מכוננת. יושבים יושבים, זה נראה שזה לא הולך לשום מקום. אני יוצאת מהפגישה מהורהרת. מושיבה את עצמי לכתוב תובנות לפני שזה יברח. מוציאה פנינים והיילייטים. חוזרת למנהלת. מבינה שעלינו על כמה דברים. מלטשות עוד קצת. מבינות שיש לנו קרקע לצעוד עליה לקראת השלב הבא. העכירות קצת מתבהרת. אנחנו מבינות שאנחנו לא צריכות להמציא את הייחודיות והערכים אלא לחלץ אותם. המשמעות של להיות ייחודי זה להיות מומחה ואם ככה, אז גם הרבה יותר קל לגלות, לחלץ את מה שיש ושקיים. ככה זה. מתחיל חשוך ומתבהר לאט לאט. כמו אני. מרימות כוסית. חילצנו איזה פקק